עוז סימינובסקי Oz Siminovsky

רועי עידן או שמא נקרא לו רועי רקדן מצטרף למחנה הכבשים חסרות האוריינות וקובע שקומבינת השינוי-חרדים היא בדיחה חסרת סיכוי מעשי. תתבייש רועי למה את קפלן לא גינית ולמה יונתן שלו שותק

למה לכל הרוחות אנחנו סופרים את החכים הערביים כשחקנים לגיטימיים למה. הרי הם תומכי טרור! היינו צריכים כבר מזמן להתייחס להצבעה שלהם כפסולה לכל דבר ואז היינו ממשיכים עם ממשלת השינוי של בנט לפיד ארבע שנים טובות כי בלי המשותפת לא היה לנתניהו רוב להפלת הממשלה. אוף למה אנחנו חנפים לגוים.

הממף הממף משהו אוריינות פוליטית משהו משהו הוליכו אתכם שולל משהו המגזר הכי נאיבי משהו השם ישמור כמה מטומטמים יכולים להיות אנשים שחושבים שפעילי ברית המשרתים הם הבעיה כשאנחנו ליטרלי הקבוצה הלא מופרעת ושקרנית היחידה במדינה הזאת אנשים התחרפנתם

פייגלין חוזר על דבריו שנתניהו אשם בקונספציה וצריך ללכת. זה אחרי שפייגלין המליץ עליו לראשות הממשלה

פייגלין צודק. ומתנגדי נתניהו שבזים לו לא מבינים את המציאות.

פייגלין נמצא בשדה הימין. בסוגיות של רפורמה, חטופים או התיישבות הוא קרוב בהשקפתו למחנה נתניהו. הוא נכנס פנימה למחנה ומייצר בו ביקורת על נתניהו, על ראש המחנה שלו.

זה איך שפוליטיקה אמורה לעבוד.

התרגלנו לטירלול, הרה האסון, שבו כל מי שמעדיף את מחנה נתניהו על מחנה השינוי חייב להעריץ את ראש המחנה גם במחיר הכחשה רכה של הטבח. זה טירוף. ביקורת ומלחמה רעיונית לכל דבר אמורה להתנהל בתוך כל מחנה. לא להיות הצגה שמופקת לטובת ראשי המחנות בקלאש רויאל ביניהם.

אנחנו בסיטואציה מחרידה שבה לבוחר יש במקום עשר אפשרויות להנהגת המדינה, רק שתיים. גרועות. מי שמחולל מחלוקת בתוך כל מחנה מציל אותנו מהסיטואציה הזאת. ומתנגדי נתניהו צריכים להעריך על זה את פייגלין, שמעז להסכים איתם איפה שהם צודקים. לא לבוז לו ולסייע לביריוני המחנה לסלק כל אלטרנטיבה לנתניהו מבית, בתואנה שהוא מפסיד נקודות לגוש.

אולי מעולם לא היתה התקשורת רחוקה כל כך מהמציאות הפשוטה.
שני מחנות פוליטיים ותקשורתיים נלחמו זה בזה ארבע שנים. ואז הגיעו הבחירות. איש מהמחנות לא הצליח להכין את עצמון נפשית לתוצאה שהיתה למעשה כתובה על הקיר לאורך כל הדרך:
תיקו. פשוט מאוד תיקו.

מחנה נתניהו שהרכיב את הקואליציה היוצאת לא יכול להרכיב עוד אחת כזאת. מחנה אייזנקוט שהורכב מארבע מפלגות, רחוק מלהרכיב בעזרתן קואליציה משלו. לנתניהו יותר שותפים רלוונטיים לממשלה. לאייזנקוט יותר אצבעות רלוונטיות בכנסת. אפשר להזדעזע, אפשר לצעוק כנגד. אבל המציאות היא תיקו. פשוט תיקו.

וכעת מסתבר, שתיקו פשוט לא מתעכל במוח של רואי שחור-לבן. חמשת שלבי האבל של קובלר-רוס מתחילים בשלב ההכחשה. ואנחנו בעיצומו. מחנה שלם של מכחישים מצד נתניהו וכנגדו מחנה המכחישים מהצד השני.

מהצד השמאלי מכחישי התיקו מספרים לנו שיש להקים ממשלה עם המפלגות הערביות. לא צריך לדון אפילו האם זה ערכי וראוי. הדיון מסתיים כבר בשאלה "האם זה בכלל אפשרי". המכחישנים שוכחים שבתנאים הנוחים ביותר שהיו, בממשלת בנט לפיד שהכניסה את רע"מ אחרי הלבנה מאסיבית מצד מחנה נתניהו, עדיין רע"מ לא היתה מסוגלת לתמוך בחוקים הציוניים הבסיסיים ביותר. חוק האזרחות ותקנות יו"ש, שאי אפשר בלעדיהם, לא השיגו את הרוב הנדרש בכנסת. ובכל זאת המכחישנים משמאל מספרים לנו שהמפלגה הקיצונית יותר, שמנהיגה היוצא הילל את השבעה באוקטובר בכל הכח, היא מפלגה שאפשר לכונן איתה ארבע שנות ממשלה על מי מנוחות. כדי להעמיק את בור ההכחשה, מספר קולות במחנה הזה מפנטזים גם על שיתוף של המפלגות החרדיות בממשלה. אלה שעבור חוק השתמטות לא הצליחו להשיג רוב גם בקרב ה"שותפים הטבעיים".

התרחישים האלה גם בשלמותם בקושי מגרדים 61 אצבעות, לפני שפגשנו את נכונותם של הח"כים בכלל לאשר דבר כזה. אשליות, אשליות רבות, רק כדי לספר לעצמנו שהנה הדחנו את נתניהו.

ומנגד, ישנם המכחישנים של מחנה נתניהו. במציאות שלהם מחנה נתניהו בכלל ניצח בבחירות. פילבר צדק לאורך כל הדרך. אלא שקטאר והחמאס והרש"פ שיחדו את כל הערבים וכך כל שמונת המנדטים הדרושים למחנה נתניהו נגנבו. לא עוזרת הודאת ראש השב"כ זיני שתוצאות הבחירות ללא חשש. לא עוזרות החשיפות על הפרופורציה האמיתית של הפרשה הזאת והשפעתה על ספירת הקולות. תיקו? לא בא בחשבון. צריך להחזיק את השלטון בכח וללכת לבחירות נוספות, הפעם כאלה שמשום מה לא ייגנבו. וכמובן, לשלול להבא את זכות הבחירה של הערבים. ככה הבחירות יהיו צודקות באמת. ואז תראו שננצח.

ההכחשה הזאת היא תולדה של של חוסר יושר שהיה חלק מעיצוב המציאות מלכתחילה. לאורך תקופה התיקו הזה היה האפשרות הבולטת, ובכל זאת אלה שמחלקים את המציאות למלאכים ושדים לא הצליחו אפילו לעכל אותה. כעת, כל תרחיש מופרך וחסר היתכנות נראה להם סביר יותר מלהכיר פשוט בתוצאות.

אבל לתוצאת התיקו הפשוטה הזאת, יש גם קהל שמבין אותה ושמוכן אליה. זהו מחנה המשרתים. האנשים שלאורך המלחמה הזאת הסתכלו למציאות בעיניים והסבירו את הדבר הפשוט ביותר: משחקי הביבי-לא-ביבי חסרי חשיבות מול הישרדות הצבא וקיום המדינה. ממשלת אחדות ציונית חייבת לקום, תקבל בקלות 61 אצבעות ובכוחה להציל את המדינה מאיום קיומי. הקול הזה כל כך פשוט ורואה נכוחה, עד שמירב המאמצים של כתות ההכחשה מופנים נגדו בזעם.

זוהי שעתם היפה של רקדני המה-יפית.
מספרים לנו שהם תמימים, טיפשים חסרי אוריינות פוליטית. ובמקביל שונאיהם ממשיכים בהתכחשות. מחנה השינוי יכול לצאת להרפתקאות של מו"מ עם הערבים או החרדים כאוות נפשו. מחנה נתניהו יכול להמשיך לדמיין קונספירציות. אבל בסוף מחכה לכולנו המציאות: ממשלה בת קייימא לא תקום באף אחד מהתרחישים הבדיוניים האלה. רק ממשלת משרתים אפשרית. ואם נלך לבחירות חוזרות - נקבל כנראה את אותו תיקו בדיוק, מחכה לנו בסבלנות ובהשתאות על טיפשותנו.
הרבה חשבון נפש צריך להיעשות כעת. בראש ובראשונה מחנה השינוי צריך להכות על חטא שמכר לבוחריו אשליות. התרחיש בו יכול היה להנהיג את ישראל לבד היה כמעט בלתי סביר גם בסקרים המחמיאים ביותר. הניתוק מהמציאות והובלת הבוחר לתרחיש ודאי של הפרת הבטחות, זו פוליטיקה עלובה של חסרי כושר התמודדות עם המציאות. ומחנה נתניהו צריך להתנקות עמוקות מההתמכרות שלו לתקשורת אלטרנטיבית, שתספר על המציאות כל סיפור שהוא ובלבד שישרת אותה פוליטית. בינתיים, איראן לא מחכה לאף אחד. גם חמאס לא. כהונת טראמפ הולכת ונגמרת כשלאחריה יש להתכונן לעידן קשה בהרבה. כמו בשישה באוקטובר, המנהיגים השונים משחקים בבטחוננו כדי להשיג הישגים שאין להם כלום עם טובתה של המדינה. תתנצלו בפני היחידים שראו נכוחה כל הזמן הזה, ובין זעקה לזעקה הצילו את חייכם במילואים. ולכו לאחדות. עכשיו.

הטור משישי ב@hador_613