Pinned post
היום פוסט חופר קצת שונה. סיפור קטן.
לפני הרבה שנים, במתקן גרעיני איראני מתחת לאדמה, התחילו צנטריפוגות להתפרק בלי הסבר.
מחשבים הפסיקו לעבוד. בקרים השתגעו. מדידים המשיכו להראות שהכל כשורה.
והאיראנים לא הצליחו להבין למה.
אנחנו היינו בטוחים שהם יבינו מיד מה מקור התקלות. הרי הם לא מטומטמים, נכון? מדובר במהנדסים רציניים, בוגרי האוניברסיטאות המובילות במדינה. העידית שבעידית של ההשכלה הפרסית. ברור שמה שהם יעשו זה לערוך תחקיר יסודי, לעשות רישומים מדויקים ובשיטה מדעית חיש מהר יבודדו את מקור התקלות ויוכלו להתגבר עליהן.
הרי רק שנים בודדות קודם לכן הם הצליחו בצורה כזו לאתר תקלות דומות שיד נעלמה הכניסה להם לאתר ההעשרה. היכולות קיימות.
להפתעתנו, במשך חודשים ארוכים האיראנים לא הצליחו לאתר מה גורם להתרסקויות. "התקלות הגדולות", כפי שהם קראו להן.
מדי פעם הצנטריפוגות היו מאיצות, מאטות, ואז פשוט מתפרקות.
לפעמים הן הסתובבו במהירות שאף מהנדס לא היה מעז להגדיר במערכת.
הדבר היחיד שהאיראנים עשו היה לנסות להחליף צנטריפוגות שהתרסקו כמה שיותר מהר, על מנת שלא יבחינו במה קורה.
מה הולך פה? שאלנו את עצמנו. למה הם לא עוצרים, מתחקרים כמו בני אדם, מוצאים את התקלה וממשיכים להרחיב את המתקן כמו התוכניות המקוריות שלהם?
הימים היו ימי נשיאותו של אחמדינג'אד. מהר מאוד גילינו שההנהגה המדעית והטכנולוגית פשוט מפחדת לדווח לו ולמנהיג על דברים שלא מתקדמים לפי התוכנית.
בשנת 2007 הוא הכריז על ה 9 לאפריל כחג לאומי, יום הגרעין, והקפיד לבקר באתרים ולהצטלם בחלוק לבן.
הדבר חילחל למטה. זה הגיע למצב שאפילו בדוחות המשמרת של האתר נמנעו מלדווח על מצב האמת, כי ידעו שמי שמדווח על התקלה ישר מוגדר כבוגד ואחראי אליה. יצא לנו לשמוע ממהנדס שהיה שם, אל תשאלו איך כי אני לא אספר לכם, שכולם כל כך מפחדים עד כדי כך שאנשים לא מתקרבים למחשבים כדי שלא תתרסק איזו צנטריפוגה ויראו במצלמות שהם היו באזור כי אז ישר יטילו עליהם את האשמה.
ממערכת שידעה לעשות תחקיר אמת מדעי, הם הפכו למערכת שבה מדווחים רק את מה שההנהגה רוצה לשמוע. אנשים שהיו מתנגדים למשטר, והיו לא מעט כאלו, או אפילו רחמנא ליצלן "רק" תומכי רפורמיסטים, ישר נחשדו כבוגדים פוטנציאליים. לעומת זאת, שמרנים תומכי משטר זכו להקלות. כמו שאמר לנו פעם מהנדס אחר על אחד העובדים האחרים במתקן: "הבחור ההוא דתי מאוד, עם זקן. אף אחד לא יחשוד או ייגע בו."
תחקיר ווועדות חקירה בלתי תלויות אאוט.
שחיתות והעדפת מקורבים אין.
כך, במשך שנים, הפכה איראן ממדינה שדוגלת במצוינות טכנולוגית וחקירת אמת מדעית, לקקיסטוקרטיה שבה התוצאות המדעיות נמדדות לפי מידת קרבתך למשטר. זה לא נגמר רק בפרויקטי הגרעין והטק"ק. בשני העשורים האחרונים משמרות המהפכה, גוף שהיה סך הכול מקצועי בזמן מלחמת איראן עיראק, הפך לגוף מסואב ומושחת שיושב על תקציבי ענק ודואג בעיקר למקורבים ולמשפחותיהם.
מעמד הביניים נשחק עד דק. הזנות והסמים התפשטו ברחבי המדינה (מי שרוצה לדעת איפה להשיג אופיום בטהראן הדיאם פתוח), הרמה הכללית של השירותים הציבוריים וההשכלה ירדה וראו את זה בבירור. אה, והמצב הכלכלי הקשה וההבנה שאי אפשר להתקדם בלי שחיתות עזרה מאוד גם לגייס סוכנים שיבגדו במשטר.
עכשיו זה לא שהמדינה לא הצליחה לקדם את הטכנולוגיות הצבאיות. נחישות והסטת משאבים גרמו לזה שאיראן התקדמה, הצליחה להגיע למצב שיש לה חומר בקיע המספיק ל 11 פצצות גרעין, ובנתה קומפלקס צבאי תעשייתי ענק של טילים וכטב"מים.
אבל לכל זה היה מחיר.
במהלך סוף שנות ה 2000 התגברה הנהירה ההמונית של המעמד הבינוני לחו"ל, וקהילות איראניות עצומות נבנו בטורונטו ובלוס אנג'לס, או טהראנג'לס בפי האיראנים. החלום של כל אמא פרסייה היה שהבן ילך ללמוד הנדסה בחו"ל, ושלא יחזור.
ההתדרדרות ברמת החיים לא קרתה ביום אחד. זה לקח שנים ועשורים של דעיכה איטית, עד כדי כך שבשנה האחרונה לא היה כמעט יום אחד שבו היה חשמל רציף בטהראן. המדינה ניצבת בפני משבר מים חמור. ליטרלי, בחלק מהמקומות אין מים בברזים.
אין גז לחמם את הבתים בחורף המקפיא, ובקיץ כשהטמפרטורות מגיעות ל 50 מעלות המיזוג לא עובד. הריאל האיראני התרסק לחלוטין, ומי שאינו מקורב למשטר מוצא את עצמו מתקרב לפת לחם.
ראיתי שאתמול אלי אוחנה שאל איך איראן עם כל כך הרבה פוטנציאל הפכה למדינה כל כך נחשלת ומצורעת.
התשובה? ככה. זו הייתה דעיכה של שנים, שבה בהדרגה הפסיקו להגיד את האמת והתחילו להגיד רק את מה שנעים למשטר לשמוע.
כל דמיון למדינות אחרות באחריות הקורא בלבד.
שבת שלום.
מחר אחזור לחפור על הטק"ק, הכטב"מים והתע"ש האיראני.
הערות ושאלות כרגיל בתגובות.
לפני הרבה שנים, במתקן גרעיני איראני מתחת לאדמה, התחילו צנטריפוגות להתפרק בלי הסבר.
מחשבים הפסיקו לעבוד. בקרים השתגעו. מדידים המשיכו להראות שהכל כשורה.
והאיראנים לא הצליחו להבין למה.
אנחנו היינו בטוחים שהם יבינו מיד מה מקור התקלות. הרי הם לא מטומטמים, נכון? מדובר במהנדסים רציניים, בוגרי האוניברסיטאות המובילות במדינה. העידית שבעידית של ההשכלה הפרסית. ברור שמה שהם יעשו זה לערוך תחקיר יסודי, לעשות רישומים מדויקים ובשיטה מדעית חיש מהר יבודדו את מקור התקלות ויוכלו להתגבר עליהן.
הרי רק שנים בודדות קודם לכן הם הצליחו בצורה כזו לאתר תקלות דומות שיד נעלמה הכניסה להם לאתר ההעשרה. היכולות קיימות.
להפתעתנו, במשך חודשים ארוכים האיראנים לא הצליחו לאתר מה גורם להתרסקויות. "התקלות הגדולות", כפי שהם קראו להן.
מדי פעם הצנטריפוגות היו מאיצות, מאטות, ואז פשוט מתפרקות.
לפעמים הן הסתובבו במהירות שאף מהנדס לא היה מעז להגדיר במערכת.
הדבר היחיד שהאיראנים עשו היה לנסות להחליף צנטריפוגות שהתרסקו כמה שיותר מהר, על מנת שלא יבחינו במה קורה.
מה הולך פה? שאלנו את עצמנו. למה הם לא עוצרים, מתחקרים כמו בני אדם, מוצאים את התקלה וממשיכים להרחיב את המתקן כמו התוכניות המקוריות שלהם?
הימים היו ימי נשיאותו של אחמדינג'אד. מהר מאוד גילינו שההנהגה המדעית והטכנולוגית פשוט מפחדת לדווח לו ולמנהיג על דברים שלא מתקדמים לפי התוכנית.
בשנת 2007 הוא הכריז על ה 9 לאפריל כחג לאומי, יום הגרעין, והקפיד לבקר באתרים ולהצטלם בחלוק לבן.
הדבר חילחל למטה. זה הגיע למצב שאפילו בדוחות המשמרת של האתר נמנעו מלדווח על מצב האמת, כי ידעו שמי שמדווח על התקלה ישר מוגדר כבוגד ואחראי אליה. יצא לנו לשמוע ממהנדס שהיה שם, אל תשאלו איך כי אני לא אספר לכם, שכולם כל כך מפחדים עד כדי כך שאנשים לא מתקרבים למחשבים כדי שלא תתרסק איזו צנטריפוגה ויראו במצלמות שהם היו באזור כי אז ישר יטילו עליהם את האשמה.
ממערכת שידעה לעשות תחקיר אמת מדעי, הם הפכו למערכת שבה מדווחים רק את מה שההנהגה רוצה לשמוע. אנשים שהיו מתנגדים למשטר, והיו לא מעט כאלו, או אפילו רחמנא ליצלן "רק" תומכי רפורמיסטים, ישר נחשדו כבוגדים פוטנציאליים. לעומת זאת, שמרנים תומכי משטר זכו להקלות. כמו שאמר לנו פעם מהנדס אחר על אחד העובדים האחרים במתקן: "הבחור ההוא דתי מאוד, עם זקן. אף אחד לא יחשוד או ייגע בו."
תחקיר ווועדות חקירה בלתי תלויות אאוט.
שחיתות והעדפת מקורבים אין.
כך, במשך שנים, הפכה איראן ממדינה שדוגלת במצוינות טכנולוגית וחקירת אמת מדעית, לקקיסטוקרטיה שבה התוצאות המדעיות נמדדות לפי מידת קרבתך למשטר. זה לא נגמר רק בפרויקטי הגרעין והטק"ק. בשני העשורים האחרונים משמרות המהפכה, גוף שהיה סך הכול מקצועי בזמן מלחמת איראן עיראק, הפך לגוף מסואב ומושחת שיושב על תקציבי ענק ודואג בעיקר למקורבים ולמשפחותיהם.
מעמד הביניים נשחק עד דק. הזנות והסמים התפשטו ברחבי המדינה (מי שרוצה לדעת איפה להשיג אופיום בטהראן הדיאם פתוח), הרמה הכללית של השירותים הציבוריים וההשכלה ירדה וראו את זה בבירור. אה, והמצב הכלכלי הקשה וההבנה שאי אפשר להתקדם בלי שחיתות עזרה מאוד גם לגייס סוכנים שיבגדו במשטר.
עכשיו זה לא שהמדינה לא הצליחה לקדם את הטכנולוגיות הצבאיות. נחישות והסטת משאבים גרמו לזה שאיראן התקדמה, הצליחה להגיע למצב שיש לה חומר בקיע המספיק ל 11 פצצות גרעין, ובנתה קומפלקס צבאי תעשייתי ענק של טילים וכטב"מים.
אבל לכל זה היה מחיר.
במהלך סוף שנות ה 2000 התגברה הנהירה ההמונית של המעמד הבינוני לחו"ל, וקהילות איראניות עצומות נבנו בטורונטו ובלוס אנג'לס, או טהראנג'לס בפי האיראנים. החלום של כל אמא פרסייה היה שהבן ילך ללמוד הנדסה בחו"ל, ושלא יחזור.
ההתדרדרות ברמת החיים לא קרתה ביום אחד. זה לקח שנים ועשורים של דעיכה איטית, עד כדי כך שבשנה האחרונה לא היה כמעט יום אחד שבו היה חשמל רציף בטהראן. המדינה ניצבת בפני משבר מים חמור. ליטרלי, בחלק מהמקומות אין מים בברזים.
אין גז לחמם את הבתים בחורף המקפיא, ובקיץ כשהטמפרטורות מגיעות ל 50 מעלות המיזוג לא עובד. הריאל האיראני התרסק לחלוטין, ומי שאינו מקורב למשטר מוצא את עצמו מתקרב לפת לחם.
ראיתי שאתמול אלי אוחנה שאל איך איראן עם כל כך הרבה פוטנציאל הפכה למדינה כל כך נחשלת ומצורעת.
התשובה? ככה. זו הייתה דעיכה של שנים, שבה בהדרגה הפסיקו להגיד את האמת והתחילו להגיד רק את מה שנעים למשטר לשמוע.
כל דמיון למדינות אחרות באחריות הקורא בלבד.
שבת שלום.
מחר אחזור לחפור על הטק"ק, הכטב"מים והתע"ש האיראני.
הערות ושאלות כרגיל בתגובות.