Dror Eydar דרור אֵידָר

@the_dmoti @OrenNahari בשלוש שנות שירותי פרסמתי כמעט בכל שבוע גלויה או שתיים מרומא בדף הפייסבוק שלי. יש שם תיעוד לפעילות האינטנסיבית והענפה שלנו. אפשר לגלול ולקרוא. חומר מעניין, כולל תמונות וסרטונים.
כאן: facebook.com/dror.eydar
אגב, הגלויות מתורגמות גם לאיטלקית. כאן:
facebook.com/AmbasciatoreIs…

חלילה. נכון הוא שישראל אינה הסיבה לאנטישמיות, אבל בוודאי שהאנטישמיות אינה הסיבה לישראל. ברור שהיא דחפה ודוחפת יהודים להגיע הביתה לציון, אבל היא לא ה-סיבה, אלא חלום הדורות והאתוס העתיק שלשמו יצאנו עוד ממצרים הראשונה: הגואל הראשון, משה, מתבשר על התוכנית: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה'. וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'". והוצאתי, והצלתי וגאלתי - ממצרים. ולקחתי אתכם לי - מעמד הר סיני (מתן תורה - קבלת הקונסטיטוציה). ולבסוף תכלית כל התהליך: והבאתי אתכם אל הארץ: הקמת מדינה/ממלכה. "מורשה" היא ירושה. יחידים אינם יכולים להוריש ארץ לדורות הבאים, אלא רק עם שמחיל את ריבונותו על הארץ ומקים ישות מדינית, והיא שמעבירה זו לדורות הבאים. הנה בפירוש המטרה עוד בשחר לידתנו כאומה: הקמת מדינה עצמאית בארץ ישראל שתגשים את הרעיונות הגדולים ותשנה את העולם לטוב. אין לזה קשר לאנטישמיות. יתרה מזו, שורש הטענה האנטישמית כלפינו כיום היא, שמדינת ישראל הוקמה בגלל השואה (או כטענת הערבים: כפיצוי על השואה). ברור שזו טענה שקרית. ישראל לא קמה בגלל השואה, אלא למרות השואה. הבדל של מהות. המקורות הטקסטואליים וההיסטוריים לכך הם רבים.

==============
תודה ל-@HagarTzameret על התמונה והפניית תשומת הלב לרעיון.

ובתוך המהומה שלאחר הבחירות, קיבלתי הודעה מבתי עבריה (נולדה בשבוע של פרשת חיי שרה), שבו גם שאלה: "אבוש, קשה לי מאוד, איך יצחק אבינו פועל בצורה כזאת, ומה אנחנו לומדים ממנו, שהוא נחשב לאחד האבות? אני לא מבינה". שמח בך, בתי. אלפי קולמוסים נשברו על השאלות הללו.
ניסיתי לענות, ועל הדרך לשאוב נחמה לימים האלה. ראו במאמר.
שבת שלום.
===============
הצבר הראשון שצחק: מהיסח הדעת ועד לתקומת ישראל
הטור השבועי, ישראל היום
*******
בזמן שהמציאות אינה עונה על מאוויינו והייאוש עלול לכרסם, נשאב מים חיים מדמותו של האב השני הנראה פסיבי לעומת אברהם ויצחק, אך דווקא הוא טבע בתודעתנו הלאומית את מסירות הנפש והדבקות בארץ ישראל גם בעומק הגלות, והאמונה שהמפנים ההיסטוריים הגדולים מגיעים בהיסח הדעת
********
קראו כאן (מי שרוצה גרסה דיגיטלית, הקישור למטה)
==============

1
ובתוך המהומה קיבלתי הודעה מבתי עבריה (נולדה בשבוע של פרשת חיי שרה), שבו גם שאלה: "אבוש, קשה לי מאוד, איך יצחק אבינו פועל בצורה כזאת, ומה אנחנו לומדים ממנו, שהוא נחשב לאחד האבות? אני לא מבינה". שמח בך, בתי. אלפי קולמוסים נשברו על השאלות הללו.

אנחנו עסוקים בפרשיות הנוכחיות בבניין האומה. אפשר לראות באבות יסודות ארכיטיפיים באישיותנו הקולקטיבית. דורות של יהודים חזרו ושיננו את דמויותיהם וסיפוריהם, עד שהפכו לחלק מהותי בתודעה הלאומית. יצחק ממוקם בין שתי דמויות רבות פעלים וגדולות מהחיים: אברהם ויעקב. הם מזיזים עולמות, גולים מארצם ושבים, נלחמים עם שליטים, שׂורים עם אלוהים ואנשים. לעומתם, יצחק נראה דמות פסיבית: מלים אותו, מגינים עליו מפני ישמעאל, עוקדים אותו, מוצאים לו אישה (היחידה בחייו), מסלקים אותו מגרר, מרמים אותו, ובנו מוציא ממנו ברכה שלא נתכוון להעניק לו, ונוסף לכל הוא מתעוור.

2
הזוהר שואל: "כיצד לא ידע יצחק על מעשיו הרעים של עשיו, והרי השכינה הייתה עימו?" ותשובתו: "(השכינה) לא הודיעה לו, כדי שיתברך יעקב בלא דעתו (של יצחק), אלא בדעתו של הקב"ה. וכך צריך היה להיות". טמונה פה אמת עמוקה: הדברים הגדולים והמכריעים מתרחשים דווקא בלא דעתנו, בהיסח הדעת.

התלמוד (סנהדרין) מספר על רבי זירא, שכשמצא חכמים העוסקים בחישובי הקץ וזמן בוא המשיח, היה אומר: "מבקש אני מכם, אל תרחיקו את המשיח. ששנינו: שלשה באים בהיסח הדעת: משיח מציאה ועקרב". מציאה או אסון מגיעים באקראי, מבלי משים. גם משיח, כלומר גאולת העם מגיעה מבלי הכנה, או כשמסיחים באופן אקטיבי את הדעה הנמוכה, כשמסלקים את צרות המוחין, ומפנים מקום לדעה העליונה לחול עלינו.

יצחק מעביר את הברכה הלאומית (ואת הבכורה) שלא מדעתו, בהיסח הדעת. הוא כלי להעברת הברכה ליעקב ישירות מהאל. הדברים הגדולים באמת מגיעים מתהומות הנפש, מעומק העצה היעוצה בהיסטוריה, שהיא מקיפה הרבה מעבר לרצונותיהם של הפרטים המרכיבים אותה.

קביעת הזוהר "וכך ראוי היה להיות", קשורה לתפיסתו ההיסטוריוסופית. על פני השטח המהלכים ההיסטוריים נפתלים ומסובכים, אבל בעומק המציאות, דווקא הסיבוכים הללו הם האופן הראוי שבו הדברים צריכים לקרות. אלה דברים הראויים לחוסר הוודאות עד ייאוש שאחז בחלקים בתוכנו לאחר הבחירות. לא פעם בתולדותינו עמדנו מול מצבים בלתי אפשריים שנראו כמבוי סתום. ממרחק השנים גילינו שהיו אלה חבלי לידה שהובילו לשלב חדש בקיומנו. "הַאֲנִי אַשְׁבִּיר (אביא את האישה למשבר, מקום הלידה) וְלֹא אוֹלִיד?... אִם אֲנִי הַמּוֹלִיד – וְעָצַרְתִּי?" אמר נביאנו ישעיה בהתייחסו לתהליכים היסטוריים בלתי נמנעים בגאולתנו.

3
יצחק הוא הצבר הראשון שיכול לקרוא לארץ המובטחת "מולדת", ומעולם לא עזב אותה. כך צֻווה: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה... גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת". ורש"י בשם חכמינו: "שאתה עולה תמימה, ואין חוצה לארץ כדאי לך". יצחק כולו מסירות נפש וכולו ארץ ישראל. הוא לא יכול לחיות במקום אחר בעולם; האוויר יחנוק אותו, התרבות הזרה, הניתוק מהמולדת. לכן נשאר כל ימיו מחובר לארץ הטובה. הוא לא רק רעה צאן, אלא עבד את האדמה: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא", והצליח להפרותה פי מאה. התעקש למצוא מים באדמת המדבר, ואז הפלשתים חיבלו בבארות, ושוב חפר והם סתמו, עד שדבקותו באדמת המולדת ניצחה את אויביו.

יצחק הוא היסוד הפנימי היציב באישיותנו הקולקטיבית ששמר אותנו מחוברים לארץ, גם אם הושלכנו לעומק הגלות לאלף ואלפיים שנה; השורש החי מעולם לא התייבש. יהודים חלמו על הארץ ודיברו בה, שרו וכתבו עליה; וכשיכלו, עלו ארצה. הזרם המתמיד של עולים – יחידים, קבוצות, ובסופו של תהליך, קהילות שלמות – נבע מחותם הארץ שצרב בתודעתנו האב השני.

4
מסירות הנפש שהופגנה בעקידה הייתה של יצחק, שהיה אז אדם בוגר. מכוחה של מסירות הנפש הראשונה בעמנו על מזבח האמונה באל האחד וברעיונות הנצח, מסרו יהודים את נפשם בכל הדורות. מכוחה החזקנו מעמד בגיא צלמוות של עמים ולאומים, חורבן וגאולה, מול דתות גדולות שביקשו להעלים אותנו ומול פתרונות סופיים למיניהם. לא די בעוצמותיהם של אברהם ויעקב; דרושה גם הנכונות של יצחק למסור את הנפש בעד קיומנו הפיזי והרוחני, ומכוחה יכולנו לשרות עם אלוהים ועם אנשים, ויכולנו להם. מכוחו של היסוד שהניח יצחק בתודעתנו, יכולנו בשמונה באוקטובר לקום מאפר הקיבוצים וערי העוטף ולהילחם באויבינו בכל החזיתות, ולנצחם.

לא בכדי נקרא שמו יצחק, בלשון עתיד. זה היהודי הצוחק אחרון נגד הניסיונות לסלקנו מבמת ההיסטוריה. זה צחוקו של גדול התנאים רבי עקיבא, לנוכח הבית החרב, כשהוא אומר לחבריו הנדהמים שעומק החורבן הוא סימן לגאולתנו ופדות נפשנו. כי הכתוב תלה את נבואת החורבן בבית הראשון בנבואת הנחמה של זכריה בבית השני: "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם... וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ". וכך חתם התנא את דבריו: "עכשיו, שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת!" זה היה ברור לו אז בלבה של ירושלים החרבה. אנחנו, החיים כיום במדינת ישראל המתחדשת, כ-1900 שנים לאחר מכן יודעים, עד כמה היה זה צחוק של אמונה. וחבריו שהשתכנעו, ענו: "עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו!".

5
בעומק גלות מצרים, משאיר יוסף לצאצאיו צופן שיעיר את תאי המהפכה העברית הרדומים: "אָנֹכִי מֵת, וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד (יזכור) אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם.. אֶל הָאָרֶץ". וכך אומר משה לזקני העם, שאלוהי אבותיהם נגלה אליו והודיע: "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם". אני זוכר אתכם בעומק הגלות, והגיע הזמן לשוב ארצה.

והנה, הפעם הראשונה שבה נתקלים בפקידה היא בלידת יצחק: "וַה' פָּקַד (זכר) אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר... וַתַּהַר וַתֵּלֶד". שרה נפקדה וילדה בן שיצחק על כולם וישרוד את כל ניסיונות העקידה והצליבה וגאיות ההריגה שבכל הדורות. דווקא הוא! הבן האמצעי, שמעולם לא עזב את הארץ הטובה, ובכך צרב לנצח את היסוד המתמיד באופיינו הלאומי לחתור ולשוב הביתה, לארצנו היחידה. הפקידה – ההיזכרות - היא בראש ובראשונה התעוררות התודעה הלאומית הרדומה, ההבנה שהגלות אינה טבעית לנו, שלא נועדנו לשפוך בניכר את דמנו כעבדים ולהעניק לאומות אחרות מחֵלְבֵּנוּ ומטוּבנו. האם אחינו ואחיותינו בעולם שומעים זאת?

6
ונקודה נוספת אקטואלית מתמיד. יצחק הוא הסיבה לגירוש ישמעאל, מכיוון שהוויכוח בין השניים היה על ירושת אברהם, כשם שהוויכוח בין יעקב לעשיו היה על ירושה זו. הרד"צ הופמן (מאה 19) כתב שהייתה לשרה סיבה לדאגה, "שיבוא היום ובן האמה ידחה את בן הגבירה מירושתו החוקית". יתרה מזו: "שיבוא היום והוא יסכן את ירושתו הנצחית של אברהם". משום כך עמדה על כך שאסור לישמעאל לרשת ביחד עם יצחק: "אל להם לחיות ביחד ולנחול בארץ אחת". יצחק הוא אפוא היסוד שבסופו של חשבון מנצח את ישמעאל במאבק על מורשת אברהם ועל הבטחת הארץ. "בָּאֵשׁ נֻשַּׁק הַפֶּה אֲשֶׁר נִקְרַע לִקְרֹא לָאֲדָמָה הַזֹּאת, מוֹלֶדֶת" (אלתרמן). סבלנות. ואמונה.
===============
קישור למאמר: israelhayom.co.il/magazine/hasha…
בתמונה:
"וְלֹא הִכִּירוֹ, כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת; וַיְבָרְכֵהוּ". "יצחק מברך את יעקב" מאת הצייר ההולנדי חוברט פלינק (Govert Flink). אמסטרדם 1638. פלינק היה תלמידו הראשון של רמברנדט והשפעתו ניכרת בשימוש באור וצל ובדרמה במסורת הבארוק ההולנדי. הוא לא מציג את הסיפור כרגע של מתח ומרמה אלא כמעמד אינטימי ומלא חסד של העברה בין דורית הרמונית במשפחה, תוך הדגשת הקשר בין רבקה ליצחק.

עכשיו, משהוסר הלוט מעל כוונותיהם האמיתיות של הפוליטיקאים שהתנגדו בשעתו לחוק הגיוס, ומשהתברר השימוש הנלוז בתמימים שבאמת ביקשו למחות נגד מה שראו כפטור לחרדים –כדאי לחזור לנתוני האמת של החוק ולראות עד כמה הייתה התעמולה נגדו נבזית ולא מוסרית.

הנה סיכום סעיף 26 יג: הרף המינימלי השנתי לגיוס בשנת הגיוס הראשונה, לא יפחת מ-8160; בשנת הגיוס השנייה, הרף לא יפחת מ-6,840; בשנת הגיוס השלישית לא יפחת מ-7,920; בשנת הגיוס הרביעית הרף לא יפחת מ-8,500. עד כה הגענו ל-31,420 מגויסים בארבע השנים הראשונות להחלת החוק. בשנת הגיוס החמישית, קבעה הצעת החוק, רף הגיוס לא יפחת מ-50 אחוזים ממחזור הגיוס השנתי של בוגרי מוסדות החינוך החרדיים, ומשם והלאה ייקבע "הרף המינימלי לגיוס" שלא יפחת ממחצית ממחזור בוגרי החינוך החרדי, "באופן שיביא בחשבון את הגידול בהיקף הגיוס של בוגרי מוסדות החינוך החרדיים בשנות הגיוס הקודמות". מדובר באוגדות בתוך פחות מעשור.

לו עבר החוק, יכולנו כבר לראות אלפי מתגייסים חרדים בשערי הבקו"ם. אבל למפלגות גוש ה"שינוי" היה דחוף יותר לשסות את הציבור באחיהם (?) החרדים ולהגביר שנאה ומדון בתוכנו; עינינו הרואות כיום, שלא מצוקת הגיוס עמדה לנגד עיניהן, אלא התאווה להרוויח עוד כמה נקודות על חשבון החרדים.
החידוש הגדול בחוק שהגיש יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ בועז ביסמוט, היה שלראשונה הובעה הסכמה היסטורית מפי כמה מראשי הציבור החרדי, כולל ההנהגה התורנית. לכל הפחות יכולנו לנסות. אבל השנאה שהשחיתה את הדיון הציבורי הענייני, שרפה את אסמי ההקשבה.

עכשיו מציע גוש ה"שינוי" חוק ישן, גרוע יותר, של אביגדור ליברמן, שהוציא לשעה קלה את החרדים מהמזבלה המטאפורית שאליה השליכם עד לא מכבר, כדי לצרפם, מעשה ניסים, לקואליציה עם שונאיהם.
ומה על הררי המאמרים והכותרות האדומות, הסקרים והנאומים שהסיתו נגד החרדים ומציעי החוק? מי יתנצל בפני בועז ביסמוט שספג נאצות וקללות ואיחולים רעים למשפחתו, בעוד שלמעשה דווקא הוא דאג ועמל לפתור את הבעיה?
======
קראו עוד בקישור שבהערות.
בתמונה: סעיף 26 יג מתוך הצעת חוק הגיוס של חה"כ @BismuthBoaz

אני יודע שרבים מרגישים מאוד רע ביום הזה. זה לא מה שציפינו לו לפני הבחירות. אבל אני כאן כדי להזכיר שאנחנו עם שרץ למרחקים ארוכים ולא מתרשם משינויים עכשוויים. דרושה לנו סבלנות ובמיוחד אמונה בנצח ישראל. ולא תוצאות כאלה או אחרות יכולות לשנות את המהלך החשוב ביותר בתולדותינו: שיבת ציון השלישית. בפעם הזאת חזרנו לתמיד, וכל המחשבות של שונאינו ואויבינו שהם יכולים חלילה לשנות את קיומנו – לא יועילו. בסופו של דבר יש להם עסק עם מי שהחזיר אותנו. "כי גבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים עליהם" (קהלת ה, ז). סבלנות. אמונה. אנחנו ננצח.