Ran Shimoni

ויש גם גיבורים שלא הצילו אף אחד. אנשים שיצאו אל התופת, סיכנו את חייהם ולא הצליחו לעזור

במשך שעות יחיאל אזקיאל הסתובב באופקים וחיפש את מי להציל

כך עבר מרחוב לרחוב, תחת אש, וניסה לאתר דופק אצל כל פצוע. 13 אנשים עבר, ידיו מגואלות בדם, ואין כלום. כולם מתו

חודשיים אחרי הטבח, במלון בים המלח, ישבנו עם מפה והוא תיאר הכל. איך מצא זוג מבוגר מוטל בסמטה. על שני האחים מרחוב הגורן ששכבו מתים אחרי קרב. הוא סיפר הכל.

״אני חייב לספר על זה״, הוא הודה בעצמו, ״כי כשאני לא מדבר, אני חושב עליהם. אני רואה את כל האנשים שלא הצלחתי לעזור להם. בחייאת, זה גיבור?״

אנשים כמו יחיאל שייכים לשולי ההיסטוריה של שבעה באוקטובר. איש לא מכיר אותם, סיפורי הגבורה שלהם כמעט אף פעם לא נכתבים.

הכרתי חבר בכיתת כוננות שיצא אל התופת ולא הצליח לירות כדור אחד. אל מול גל המחבלים ששטף את הקיבוץ שלו, שכבש את הבית שלו, הדבר היחיד שהצליח לעשות הוא להסתתר.

פגשתי לוחם במילואים שהשאיר את המשפחה שלו במקלט ויצא לגנוב נשק מהטנדר של המחבלים. אבל הוא לא מצא שם נשק, והוא לא נלחם באף אחד, ובדרך הביתה הוא יצא מדעתו

ניטשה כתב ב״המדע העליז״: מה עושה אדם לגיבור? ״לעמוד בעת ובעונה אחת לקראת הסבל הגדול ביותר שלך והתקווה הגבוהה ביותר שלך״

אני חושב שאפשר לקצר את המשפט הזה:

מה עושה אדם לגיבור? לעמוד

שלוש שנים אחרי, אני רוצה לכתוב על האנשים שעמדו.

על מי שיצא לעזור, שלא הצליח, שמאז אוכל את עצמו שוב ושוב על מה שעשה ועל מה שלא.

אני רוצה לזכור אותו, את מי שחזר בידיים ריקות. עם פנים ריקות. את זה שלא נרדם בלילה, שלא מצליח להפסיק את המחשבות.

״זה גיבור?״, שאל אותי יחיאל

כן. גם זה גיבור

ירון וילנסקי שלום לך וואו

בטח שמעתם הרבה על כנופיית SSQ

אבל אותם כנראה אף פעם לא שמעתם. עד היום

פרק 2 של ״ילדים של אלימות״ איז היר >>

מילה לגבי ההמנון והמפלגות הערביות

הרשימה המשותפת, בתור נציגת הציבור הערבי-פלסטיני בישראל, היתה צריכה להישאר. להישאר ולעמוד

לא כי היא צריכה לציית לשלטון, לא כי היא מזדהה עם ההמנון שמדיר אותה, אלא כי זה המעשה הראוי. למחות בשתיקה ובכל זאת לכבד את מה שקדוש עבור האחר בחברה שאתה חלק ממנה

רק כשאדם מחיל על עצמו חובה כזאת, קודם כל על עצמו, הוא יכול לדרוש את אותו היחס כלפי מה שקדוש בעיניו

מי שרוצה שינוי, מי שמחפש שותפות, מי שבאמת מאמין בעתיד אחר - צריך להתחיל ברגעים כאלה

בעקבות ההתעניינות המדהימה מאז הבכורה של ״ילדים של אלימות״, הפרק השני יעלה כבר מחר!

בינתיים ממליץ לצפות בקטע הזה מתוך השיחה שלנו ב״השבוע״ על הפודקאסט. כתמיד עם קודנר, היא היתה מעמיקה ומעוררת מחשבה

אחרי ההקלטה הבנתי שהשיחה הזאת חיונית לא פחות מהפרקים של הסדרה